יותר מידי מחשבה בתהליך העבודה יכולה להוביל לחרדת ביצוע, ולפעמים הכי טוב להפסיק לחשוב, ורק לעשות. אבל זה ממש לא פשוט.
*המאמרים באתר כתובים בלשון נקבה, אך פונים לכל הקשת המגדרית.
נהוג לשבח יוצרים על גאונותם, ויצירות - על המחשבה הרבה שהושקעה בהן.
אבל לדעתי, את הפרס האמיתי צריך לתת למי שמוכנה להיות טיפשה: זה הרבה, הרבה יותר קשה, וזה מניב תוצאות הרבה יותר טובות.
יותר מידי מחשבה בתוך תהליך העבודה יכולה להוביל לחרדת ביצוע, ולפעמים הדבר הכי טוב זה להפסיק לחשוב, ורק לעשות.
אבל זה ממש לא פשוט.
האח החכם והאח הטיפש
כדי להמחיש את הנקודה הזאת, אני רוצה להקדיש כמה שורות לסרט המדהים "אדפטיישן". הסרט עוסק בתהליך היצירה ובחרדת ביצוע, דרך סיפורם של שני אחים תאומים, צ'רלי ודונלד. אם לא ראיתן, הסרט הוא בגדר חובת צפייה לכל יוצר ויוצרת.
די בתחילת הסרט אנחנו רואים את צ'רלי, תסריטאי ידוע ונחשב בהוליווד, כשהוא מתחיל לעבוד על תסריט חדש שהוזמן ממנו. הוא יושב ליד מכונת הכתיבה שלו, ובוהה בנייר הלבן והריק.
ולא כותב כלום.
לאורך הסרט, צ'רלי לוקה בחרדת ביצוע קשה, ולא מצליח לכתוב יותר מכמה שורות בודדות.
ככל שהדד ליין שלו מתקרב המצב רק הולך ומחמיר.
(נשמע מוכר?)
חכו, זה לא הכל.
לצ'רלי יש אח תאום זהה, דונלד, שחי אצלו בבית כי נקלע לבעיה כלכלית.
לדונלד יש תכנית מבריקה איך להשיג כסף - הוא הולך להיות תסריטאי, ממש כמו אחיו הנערץ!
דונלד הוא בחור די טיפש ואין לו שום נסיון בכתיבה. הרעיון שלו לתסריט הוא גרוע לכל הדעות. אבל הוא כ"כ נלהב להיות תסריטאי, שהוא פשוט יושב ומתחיל לכתוב דף אחרי דף אחרי דף של התסריט הדבילי שלו. אחיו צ'רלי מתבונן בעיניים כלות בזמן שדונלד, שבקושי יודע משהו מהחיים שלו, כותב וכותב, בעוד הוא עצמו - תסריטאי מוערך ומנוסה, תקוע ולא מסוגל לכתוב אף מילה.
מה קורה אח"כ? תצטרכו לראות בעצמכן. רק אומר שההשוואה בין האחים היא שיעור מאלף בהתמודדות עם קשיי יצירה. בכל אחד ואחת מאיתנו קיימים שני האחים האלה. ולמרות שהאח החכם מוערך יותר, לפעמים עדיף לתת דרור לאח הטיפש.
יותר קל לעשות הרבה מאשר לעשות מעט
לכן, כשאני תקועה, מיובשת, מבולבלת - אני עובדת הרבה. כל יום. וזה רק הולך ונעשה יותר קל.
"How can I release my grip on the desire to do, enough that I can do?"
- Jonathan Burrows, Choreographer
לשנות מצב תודעה
לאחרונה התעניינתי בנושא של כניסה לטראנס, ואיך אנשים שנמצאים במצב של טראנס יכולים לעשות דברים שהם לא יכולים לעשות במצב תודעה רגיל. ישנן עדויות רבות על אנשים שבמצב טראנס מסוגלים לרקוד בכריעה לילה שלם, לקפל את אברי גופם כאילו אין להם עצמות, לרוץ עשרות קילומטרים הלוך ושוב, לדבר בקולות שאינם שלהם ובשפות שהם לא דוברים, ועוד. פעמים רבות, כשהם מתעוררים, הם לא זוכרים כלום ממה שקרה.
הסברה המדעית היא שמצב הטראנס מקנה גישה לאזורים במוח שאינם נגישים במצב תודעה אחר.
כשאני עובדת בסטודיו, אני מנסה למצוא את הדרכים להתחקות אחרי האפשרות הזאת. זה לא טראנס ממש, אלא בן-דוד רחוק שלו: "פלואו", או "להיות ב- zone". אבל הרעיון הוא אותו רעיון: לפתוח ערוץ ישיר לתת מודע.
תירגול
אני מניחה את העפרון על הדף ונותנת לו לנוע, מבלי לדעת מה אני מציירת.
אני משתדלת לא לחשוב בכלל, ופשוט לתת לעפרון להחליט בשבילי.
לאט לאט, צורות, דמויות וסיפורים מתחילים לעלות מהדף, כמו מעצמם.
זו חוויה קסומה.
אבל זה ממש לא פשוט!
המוח התבניתי שלי כל הזמן קופץ קדימה ומציע הצעות. כשאני מקשיבה לו, הכל נהרס. כשאני מביטה ברישום הגמור אני ממש רואה איפה ניסיתי לבצע רעיון ידוע מראש, ואיפה התמסרתי לקווים סקרניים שלא ידעו מה הם הולכים להיות. החלקים האלה תמיד יוצאים הרבה יותר מעניינים.
כל פעם שאני מתיישבת לצייר, אני שומעת את הפחדים עולים: "מה אם היום זה לא יצליח?"
וכל פעם אני אומרת לעצמי את אותו הדבר:
"את לא צריכה לעשות כלום.
את לא צריכה לתכנן,
את לא צריכה שזה ייצא יפה.
את פשוט שמה את העפרון על הדף, ונותנת ליד לעשות את העבודה."
זה מזכיר לי משהו שאמרה הסופרת אן למוט על כתיבה: כשאת יוצאת לחפש אוצרות, את צריכה להיות זאת שמחזיקה את הפנס בשביל הבחור שחופר באדמה. את רק צריכה לא להפריע, ואת כבר תדעי לזהות זהב כשתראי אותו.
להפסיק לחשוב דורש תרגול, ושיטת הציור הזאת היא התרגול האישי שלי כרגע. אני מזמינה אתכן להשתמש בה - זה אימון טוב בין אם אתן ציירות או לא.
אפשר גם להמציא לכן תרגול משלכן.
"Accept what comes easily."
- Jonathan Burrows, Choreographer
כמות ולא איכות
הנה שיטה נהדרת להפסיק לחשוב: כשאני תקועה, מבוהלת, חושבת יותר מידי וחוששת לגשת לעבודה - אני נותנת לעצמי תרגיל שהמדד שלו הוא כמותי ולא איכותי.
למשל - לאסוף 50 רעיונות.
או לעבוד במשך חצי שעה. .
או לכתוב 3 עמודים.
אני מורידה מעצמי את האימה של האיכות, ומתמקדת רק בכמות. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני לא צריכה לעשות שום דבר טוב, רק לעמוד בכמות שהקצבתי לי.
השיטה הזאת היא תרופה בדוקה לחרדת ביצוע, ומצאתי שהיא מוזכרת, בפראפרזות שונות, בהרבה ספרים ומאמרים שעוסקים בעבודה יצירתית.
אם מתחשק לכן לנסות - עשו זאת במשך שבוע בלי להסתכל על החומרים. אחרי שבוע, תסתכלו. אני מהמרת שתמצאו שם כמה פנינים. :)
"להתחיל לכתוב שירים זה כמו לפתוח את הברז ולתת לכל המים העכורים לצאת. בהתחלה השירים שלי היו גרועים, אבל הייתי צריך לכתוב אותם עד שהם יצאו מהמערכת, ואז התחילו לזרום המים הנקיים. השירים הטובים יגיעו בסופו של דבר."
- אד שירן, מוזיקאי
תרגיל
אני מאד מאמינה בטקסים, והנה לכן טקס שחרור קטן שאפשר לבצע בתחילת סשן העבודה:
תנו לעצמכן אישור להיות טיפשות.
אני מתכוונת, ליטרלי, תנו לעצמכן אישור: קחו דף ועט וכתבו לעצמכן אישור. חתמו בחתימה מסוגננת ותלו על הקיר. נסו את זה, ותבדקו איך זה משפיע על העבודה שלכן.
הנה, אפילו ניסחתי אחד בשבילכן. מוזמנות להשתמש :)
לכל מאן דבעי,
אני, השכל של ___________ (השם שלכן), מודיע בזאת כי אני לא עומד להשתתף בסשן העבודה הקרוב של _______ (השם שלכן), כדי לא להפריע לזרימה היצירתית שלה / שלו. (מחקו את המיותר).
הנני מאשר ל ________ להיות טיפש/ה לחלוטין, לעשות דברים דביליים וליצור אמנות גרועה לכל אורך סשן העבודה הקרוב.
אישור זה ניתן להארכה במידת הצורך.
על החתום,
השכל של ____________
קישורים והשראות
- דבריה של אן למוט לקוחים מתוך ספרה: "ציפור ציפור". זהו ספר שעוסק במלאכת הכתיבה, אבל מומלץ לעוסקות בכל מלאכה אמנותית.
- הציטוטים של Jonathan Burrows מתוך ספרו A Choreographer's Handbook - שהיה התנ"ך שלי למשך כמה שנים. גם כאן, הספר מומלץ לא רק לעוסקות במחול. הספר בשלמותו אונליין כאן
- ראיון עם אד שיראן שמתוכו לקוח הציטוט
- עוד על טראנס, כישוף ומצבי תודעה אלטרנטיביים אפשר לקרוא בספר המדהים "רופא לבן, אלים שחורים"
נופר סלע היא יוצרת עצמאית
ומלווה תהליכי יצירה.
זקוק/ה לליווי בתהליך שלך?