• נופר סלע

לחולל את הקסם: 7 עקרונות לריכוז עמוק בסטודיו

7 עקרונות פשוטים, שעוזרים לי ולאמניות אחרות להתרכז וליצור.


מאמר + תרגיל.

*המאמרים באתר כתובים בלשון נקבה, אך פונים לכל הקשת המגדרית.

Lucy Campbell, Migration (2017)

פעם בכמה זמן זה קורה לי.

אני עובדת בסטודיו, ונכנסת לפוקוס עמוק וטוטאלי.

העולם מתמוסס,

ונשארים רק אני והדבר שעליו אני עובדת.

ופתאום הקסם מתחולל -

הדבר הזה ואני רוקדים ביחד.


אני לא חושבת אם זה טוב או לא טוב.

אני לא דואגת לתוצר.

אני משוקעת כולי בתוך הריקוד הזה,

והיצירה מתגלה בפניי.

אני מתעוררת אחרי שעתיים, עם פריצת דרך ביד.

לתופעה הזאת יש שם - היא נקראית פלואו - Flow.

זה משהו שכל היוצרות(ים) משתוקקות אליו,

רובנו פוגשות אותו בדרך זו אחרת,

אבל עושה רושם שכולנו חוות אותו מעט מידי.


רוב הזמן, רוב היוצרות מתקשות לעבוד בסטודיו,

ואנחנו נאלצות להתמודד עם תסכולים וחרדות במקום ליצור.


גם אני באותו מצב - רגע מדהים כזה קורה לי לעיתים נדירות.

ברוב הפעמים כשאני ניגשת לעבוד, אני נבהלת, מתחילה לדאוג, מאבדת פוקוס, יוצאת להפסקה, נכנסת לפייסבוק,

והופ - זמן העבודה שלי נגמר.


אז התחלתי לשאול את עצמי - מה הסוד?

איך נכנסים לפלואו?

הנה התאוריה שלי בעניין:


פלואו קורה כשריכוז עמוק פוגש השראה.


אנחנו לא ממש יכולות לשלוט בהשראה - היא כנראה תגיע מתי שבא לה.

אבל אנחנו כן יכולות ללמוד להכנס לריכוז עמוק.

ואז - כשההשראה תנחת, היא תמצא אותנו מוכנות,

והקסם יקרה.


לכן השאלה היותר מדוייקת היא:

איך נכנסים לריכוז עמוק?


יצאתי לחקור את העניין.

ראיינתי יוצרות ויוצרים, קראתי, התנסיתי בעצמי,

ולא תאמינו - הגעתי למסקנות!


שתי הערות לפני שנתחיל:


1. אני משתמשת כאן במונח "סטודיו", אבל כמובן שלא כולנו עובדות בסטודיו ממש.

חלקנו עובדות בבית, בבית קפה,

בחוף הים, באוטו או בכל מקום אחר.

כשאני אומרת סטודיו אני מתכוונת לכל חלל ומשבצת זמן שבה אנחנו מבצעות עבודה יצירתית.


2. לא כל מה שכתוב פה מתאים לכל אחת.

כל יוצרת עובדת אחרת, ואני מזמינה אתכן לקחת מתוך זה רק מה שמדבר אליכן.


בואו נתחיל:


 

7 עקרונות לריכוז עמוק בסטודיו


1. טקסים וחזרתיות


היוצרת ענבל יומטוביאן מספרת:

"גיליתי שאני נכנסת לפלואו כשאני עובדת על משהו כמה ימים ברצף, ויש כבר טקס מסביב. למשל - אני מתחילה לעבוד כל פעם באותה שעה, לפני כן אני שותה קפה, חוזרת על אותן פעולות שוב ושוב. וזה קורה גם כשבזמן החזרה אני עושה את אותו הדבר עוד פעם ועוד פעם. ככה אני צוברת בטחון, ואז דברים חדשים יכולים לקרות פתאום."

ענבל יומטוביאן במופע Dust - צלם: Christian Jäger

יש כוח עצום ברפטטיביות.

זאת מכיוון שהמוח שלנו הוא לא רק פרוע ויצירתי - הוא גם קצת עצלן,

ולפעמים הוא מעדיף לחזור על תבניות קיימות מאשר להתמודד עם שינויים.

כשהמוח מזהה תבנית הוא אומר לעצמו: "אה, אני מכיר את זה, אפשר להרגע".

כך הוא מייצר פחות התנגדויות ויותר זורם איתנו.

בואו נשתמש בזה לטובתנו, וניצור לנו תבניות לעבודה יצירתית.


אחת הדרכים לעשות את זה היא ליצור לנו טקס פתיחה.


יוצרות רבות מספרות שמאד עוזר להן לבצע פעולה אחת קבועה שחוזרת בתחילת כל סשן עבודה.

ה"טקס" הזה יכול להיות כל מיני דברים:

לכתוב, לקרוא, לשים מוזיקה ולרקוד, לעשות חימום מסויים, לעשות מדיטציה, להגיד תפילה, ועוד.


הטקס מייצר הבדלה:

אנחנו משאירות בחוץ את כל מה שבאנו איתו היום (טרדות, חששות, עומס..)

ומתפנות לעבודה היצירתית.

עם הזמן, החזרה על הפעולה הופכת ל"קיו" למוח שלנו להכנס לריכוז.


טקס פתיחה יכול להיות מועיל מאד בכל עבודה יצירתית,

אבל הוא עשוי לעזור במיוחד למי מאיתנו שעובדות מהבית -

שם קשה יותר לעשות את ההפרדה בין החיים ליצירה.


(הנושא של טקסים בסטודיו מרתק בעיניי

ובקרוב אפרסם מאמר שלם שעוסק בו.. Stay tuned! :) )



2. לעבוד בתדירות גבוהה


ענבל ציינה שעוזר לה לעבוד כל יום במשך כמה ימים ברצף.

אני מזדהה עם זה מאד, ורואה את זה גם על יוצרות אחרות:

יותר קל לעבוד הרבה מאשר לעבוד מעט.


כשאנחנו עובדות פעם בשבוע או שבועיים, אנחנו צריכות לגייס תעצומות נפשיות אדירות כל פעם מחדש.

אבל כשאנחנו עובדות כל יום - אפילו אם זה רק לכמה דקות כל פעם -

אנחנו מייצרות הרגל.

ההתמודדות המאתגרת הופכת לשגרת עבודה רגילה.


זה לא אומר שצריך בהכרח ללכת לסטודיו כל יום -

לא לכולנו יש את האפשרות הזאת.

אפשר ללכת לסטודיו, למשל, פעמיים בשבוע, ובשאר הימים להקדיש 10 דקות כל יום להתבוננות בחומרים שלנו, כתיבה, הרהור..

גם זו עבודה.


הרצף היומיומי הוא חשוב -

כך אנחנו שומרות על קשר עם היצירה המתהווה,

שוהות בתוכה ונותנות לה לחלחל אל התת-מודע שלנו.

הרבה מאד עבודה נפשית נעשית באופן הזה, בלי שאנחנו שמות לב.


הנה דוגמא מעוררת השראה לכוח שבעבודה יומיומית:


האמנית רות חוף יצרה הצגת תאטרון-צלליות מקסימה בשם "איש עם מזוודה".

היא עבדה על ההצגה הזאת זמן קצר אחרי שהבן הראשון שלה נולד. זו היתה תקופה מאד אינטנסיבית ולא היה לה זמן ללכת לסטודיו.

אז היא סידרה לה פינה קטנה בבית עם האביזרים של ההצגה,

והיתה עובדת מהבית כשהבן שלה ישן,

רבע שעה כל יום.


ככה היא יצרה הצגה שלמה.


רות חוף, בהצגה "איש עם מזוודה". צילום: גיא סער רוסו

3. לטפל בהסחות הדעת


בואו נדבר על הפיל הסלולרי שבחדר.

לכל אחת מאיתנו יש מכשיר, שמיטב המוחות בעולם תכננו כך שיגרום לנו לא להצליח להתרכז.

לצערנו, זה ממש מצליח להם.

זו בעיה שכדאי מאד לתת לה מענה כשאנחנו נכנסות לסשן יצירתי,

ולשמחתנו, יש לה פתרון פשוט:


לכבות את הנייד ולשים אותו בחדר אחר.


זה הבסיס של ריכוז בסטודיו בעיניי,

וזה עובד כמו קסם :)


אני הכנתי לי מעטפה גדולה ויפה שכתבתי עליה: "הזמן היצירתי היקר שלי".

כשאני ניגשת לעבוד אני מכבה את הנייד, מכניסה אותו למעטפה,

ושמה אותה במגירה או בתיק - בחדר אחר.

מאז שהתחלתי לעשות את זה, אני מצליחה להגיע לריכוז מדהים.

התגעגעתי....


כדי לשים מוזיקה או שעון מעורר, אפשר פשוט להשתמש בפלאפון ישן אחר.

(לרובנו יש אחד כזה זרוק באיזו מגירה.)

כשאני עובדת על המחשב, המלכודת הגדולה שלי זה פייסבוק, ובמיוחד הניוז פיד.

לכן התקנתי תוסף לכרום שמסתיר לי את הפיד במחשב. (לינק בסוף המאמר)

זה לוקח שנייה להוריד, זה בחינם,

וזה שינה את חיי!


כמובן שכשאני עובדת אני סוגרת את הלשוניות של פייסבוק, ג'ימייל ו-ווצאפ ווב.

אפילו לראות אותן מציצות בין שאר הלשוניות פוגם לי בריכוז.


יש גם הסחות דעת פנימיות:

כשאני מגיעה בסערת רגשות, אני מתחילה את סשן העבודה שלי בכתיבת-רצף ומרוקנת את המחשבות אל הדף.

אם אני טרודה במשימות שאני חוששת לשכוח, אני שמה לי בצד דף ועט ומתחילה לעבוד, ואז כל פעם שאיזה עניין דחוף עולה לי לראש,

אני כותבת אותו על הדף, וממשיכה לעבוד בידיעה שהוא נשמר ושאטפל בו אח"כ.



4. מה עושים היום? להגדיר משימה ברורה.


היוצר אריאל דורון מספר:

"מאד מקל עליי להגדיר לעצמי ניסוי ממוקד לעבוד עליו, או משהו שתהיה לו תוצאה ברורה. למשל: עכשיו במשך שעה אני הולך לנסות את זה ואת זה, מהתחלה ועד הסוף. זו יכולה להיות שאיפה גרנדיוזית או משהו מאד קטן, אבל בכל מקרה זה עוזר לי הרבה יותר מאשר להגיד לעצמי, באופן כללי, 'היום אני אבדוק דברים'. "

אריאל דורון במופע היחיד שלו Plastic Heroes

מסתבר שאחת הבעיות הכי גדולות שאמניות.ים נתקלות בהן בסטודיו זה פשוט.. שאנחנו לא יודעות מה לעשות שם.

יצירה היא דבר אמורפי, וכדאי לאזן אותה עם בהירות. :)


גם לי, כמו לאריאל ולאמניות רבות אחרות, מאד עוזר להגדיר לעצמי מראש משימה.

למשל, בימים אלה אני מפתחת עבודת וידאו קצרה.

היום, כשרציתי לעבוד עליה, לא היה לי חשק והרגשתי חרדה.


אז הגדרתי לי משימה: היום אני צריכה להפוך את הרעיונות שאספתי - לסטוריבורד.

פתאום האמירה הכללית - "אני צריכה לעבוד על הוידאו", הפכה למשימה ספציפית וברורה.

זה מאד הקל עליי, ואפילו עשה לי חשק.


אפשר גם להגדיר לעצמנו משימה שמתמקדת בכמות, ולא באיכות.

למשל - לעבוד חצי שעה, או לכתוב 3 עמודים.

*עוד על העקרון של 'כמות ולא איכות' אפשר לקרוא במאמר "בשבח הטפשות".

(לינק בסוף)



5. לא קשה מידי ולא קל מידי


קלות יוצרת שיעמום, וקושי יוצר חרדה.

נסו למצוא את הנקודה המדוייקת באמצע.

כדאי לבחור לעצמנו משימות ותרגילים שיהיו מצד אחד מאתגרים ומעניינים,

ומצד שני לא קשים או מאיימים מידי.



6. עין חיצונית


נוכחותו של אדם אחר עשויה מאד לעזור למי מאיתנו שעובדות לבד.

אמניות רבות מספרות לי שהן מרגישות יותר בנוח לעבוד כשחברה או קולגה נוכחת איתן בסטודיו.

זו יכולה להיות חברה שבאה גם היא לעבוד, והן פשוט חולקות חלל.

זו יכולה גם להיות מישהי שמגיעה במיוחד עבורן. הן מבקשות ממנה להתבונן בהן בזמן שהן עובדות, להכווין אותן ולהדגיש את מה שעובד.


אמניות אחרות, (אני ביניהן) מעדיפות לעבוד לבד,

אבל זקוקות מידי פעם למפגש עם עין חיצונית, שתעבור איתן על החומרים ותיתן פידבק.

אני אישית מרגישה שיפור עצום ביכולת שלי להתרכז כשאני יודעת שיש לי דד ליין שבו מישהי, או מישהם, יראו את מה שאני עובדת עליו כרגע.


לכן אני מציעה לשאול את עצמנו:


א. מי ייראה את העבודה שלי?

ב. מתי?


כשאנחנו יודעות את התשובות לשני אלה, יהיה לנו הרבה יותר קל להתרכז בעבודה.


*להרחבה על העקרון הזה מוזמנות לקרוא את המאמר: "כוחו של הדד ליין"

(לינק בסוף)



7. לאפשר לעצמנו לא לעבוד


העקרון האחרון אומר שיש כל מיני סוגים של ריכוז, וכל מיני דרכים לעבוד.

הציירת הילה שפיצר מספרת:

"חלק מזמן הסטודיו שלי זה לבהות. בתקופות שהיה לי קשה לפנות את הזמן ולהגיע לסטודיו - הייתי כועסת על עצמי, כי עד שהצלחתי לבוא, בסוף אני רק בוהה. עם הזמן הבנתי שזה חלק מהעניין, חלק ממה שאני עושה. תמיד הייתי בנאדם שבוהה. כשהייתי קטנה הייתי בוהה אל מחוץ לחלון ושרה. תוך כדי בהייה דברים מתיישבים לי בראש, אסימונים נופלים בלי שאני שמה לב."

הילה שפיצר, "הסטודיו של שולמית דוידוביץ'" (2016)

משיחות רבות עם אמניות, וגם מנסיוני האישי, הבנתי שלהשתעמם, לבהות ולחלום מהקיץ -

זה ממש לא בזבוז זמן.

זה חלק מהעבודה שלנו.

אלה זמנים חשובים שבהם התת-מודע עובד,

ולפעמים מגיעים ככה לפריצות דרך.


חשוב לי לציין את זה, כדי שלא תחשבו שהמאמר הזה נועד להמליץ ליוצרות על דרכים להיות יותר "פרודוקטיביות".

להפך.

אני מאמינה שתהליכים פנימיים מתרחשים כשאנחנו מסכימות פשוט לשהות בהם,

בלי לזרז, בלי ללחוץ

ובלי לדחוק את עצמנו לקראת התוצר.

ולפעמים זה אומר דווקא להיות מאד לא פרודיקטיביות,

ופשוט לבהות.


 


אלו היו שבעת העקרונות שלי לריכוז עמוק בסטודיו.

העצות האלה יכולת להשמע קצת טכניות,

אני יודעת.

אז בואו נסיים במשהו קטן להשראה,

שלא נשכח מהו הדבר שאנחנו באמת מחפשות:






קישורים והשראות


תודה גדולה ליוצרות שתרמו מנסיונן למאמר הזה!


- לאתר של ענבל יומטוביאן לחצו כאן

- לדף הפייסבוק של רות חוף לחצו כאן

- לאתר של אריאל דורון לחצו כאן

- לאתר של הילה שפיצר לחצו כאן


- למדתי המון על פלואו וריכוז עמוק מתוך עבודתו של הפסיכולוג Mihaly Csikszentmihalyi שערך מחקר מעמיק על הנושא. אפשר לשמוע אותו מדבר כאן או לקרוא עוד על פלואו כאן.

- הסחות דעת: אם במקרה עוד לא ראיתן את הסרט "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" זו צפיית חובה בעיניי, ואפשר גם לשמוע את ההרצאה המטלטלת של ד"ר שרי טרקל על השפעת הסמארטפונים על חיינו.

- התוסף לכרום שיעלים לכן את הניוז פיד מהפייסבוק במחשב - לינק כאן


- עוד על העקרון של "כמות ולא איכות" במאמר 'בשבח הטפשות'

- עוד על חשיבתם של עין חיצונית ודד ליין במאמר 'כוחו של הדד ליין'




 


דעי את עצמך - תרגיל דפוסים: פלואו


תרגיל כתיבה שמטרתו לעזור לך לגלות מה עובד בשבילך,

ואיזה תנאים את צריכה בשביל להגיע לריכוז עמוק / פלואו יצירתי.

אפשר לעשות את התרגיל לבד או, אם את נוהגת לעבוד בזוג או בקבוצה, אפשר לעשות אותו ביחד עם הפרטנר/ים שלך.


משך התרגיל: כחצי שעה עבודה.


חשבי על פעם שבה נכנסת ל"פלואו", כלומר מצב שבו היית בתוך סשן יצירתי והרגשת ריכוז עמוק, הנאה, זרימה יצירתית, איבוד תחושת זמן והרגשה שהדברים באים לך בקלות.


1. נסי להזכר וכתבי:


איפה היית?

עם מי - לבד? עם עוד מישהו/י?

זה היה במסגרת כלשהי או בעבודה עצמאית?

מה היו תנאי העבודה - היה לך חלל פנוי? מוזיקה ברקע? חומרים / אביזרים שהשתמשת בהם?

איך התחלת את סשן העבודה?

כמה זמן נמשך סשן העבודה ובאיזה שלב שלו הרגשת את תחושת ה"פלואו"?

האם עבדת על משימה מוגדרת? תרגיל?

האם היית מוגבלת בזמן?

באיזו תדירות ובאיזו מסגרת יצרת באותה תקופה?

מה עוד השפיע עלייך באותו יום?

מה עוד עשית או מה עוד קרה שהכניס אותך למצב ה"פלואו"?


(זה בסדר אם לא תצליחי להזכר בכל הפרטים ולענות על כל השאלות).


2. קראי שוב את מה שכתבת וחשבי: מה אני יכולה ללמוד מכך על מה שעוזר לי להכנס ל"פלואו"?


כתבי את המסקנות, ושמרי.

נסי לעבוד עם התובנות שאליהן הגעת בתהליכי היצירה הבאים שלך.

 


נופר סלע היא יוצרת עצמאית

ומלווה תהליכי יצירה.

זקוק/ה לליווי בתהליך שלך?

לחצי כאן




חזרה לכל המאמרים