• נופר סלע

כוחו של הדד-ליין

כשאני מסתובבת כבר חודשים, ואולי שנים, עם רעיון שלא מתממש - לפעמים כל מה שאני צריכה זה לקבוע לו דד ליין, והוא יתחיל להפוך למציאות.


מאמר + תרגיל.

המאמרים באתר כתובים בלשון נקבה, אך פונים לכל הקשת המגדרית.

David Hockney, A Bigger Splash (1967)

הדד ליין תמיד היה אימת-הכל בשבילי. בעבר נהגתי לשקשק מפחד מדד ליינים, ודמיינתי שהחיים שלי יהיו הרבה יותר טובים בלעדיהם.

עם הזמן, גיליתי את כוחו של הדד ליין, והבנתי שאני בעצם לא יכולה ליצור בלעדיו.

זה לא אומר שאני כבר לא נלחצת ממנו - אני כן.

אבל היום אני מבינה שיש לו תפקיד חשוב ומהותי: הדד ליין הוא הקטליזטור של התהליך הנפשי, שקורה בעומק של התהליך היצירתי. הוא גורם לנפש להיאסף ולעבוד, וליצירה להתפתח, ולצאת אל העולם.



Dead-Line


ממש כמו שידיעת המוות מעניקה משמעות לחיים, כך הדד-ליין הופך עשייה פזורה ורנדומלית לתהליך יצירה.

בלי דד ליין, אני שוחה במרק של מחשבות על מהות החיים. הנסיונות שאני עושה מידי פעם לא נראים לי קשורים זה לזה, ואני תוהה לעצמי אם אי פעם אצור שוב משהו משמעותי.

אבל ברגע שיש לי תאריך לעבוד לקראתו, פתאום אני מתחילה להסתכל על העשייה שלי כתהליך ליניארי. אני יכולה לזהות בה נרטיב של התפתחות, למידה, משבר, ייאוש ופריצת דרך.

בתהליך יש תנודות ושינויים, עליות ומורדות, אבל כולם קורים בתוך קו אחד ברור - שבקצהו יש חץ שמצביע קדימה.

אל הדד ליין.


קשה מאד, ואולי בלתי אפשרי, לעבוד בלי דד ליין.


כשאני מסתובבת כבר חודשים, ואולי שנים, עם רעיון שלא מתממש - לפעמים כל מה שאני צריכה זה לקבוע לו דד ליין, והוא יתחיל להפוך למציאות.

מוזמנות לנסות גם.


"I love deadlines. I love the whooshing noise they make as they go by."

- Douglas Adams, Author



הפרדוקס: דד-ליין ידוע מראש תמיד מגיע מהר מכפי שציפינו.


אבל האמת היא, שהוא תמיד מגיע בדיוק בזמן.

לאורך הדרך גיליתי שגם אם אני כבר יומיים לפני בכורה ושום דבר לא סגור - תוך יומיים היצירה תתאסף ותושלם. זהו נס פך השמן, הקסם המסתורי של הדד-ליין.



כדי להפוך מחולמת ליוצרת פעילה, לפעמים פשוט צריך לקבוע תאריך.


הנה שיטת העבודה שאימצתי לעצמי ברבות השנים:

בראשית יש תוהו ובוהו וחושך, הרבה מאד חושך, על פני התהום שבה אני מתהלכת, עצובה ומיואשת על כך שאין לי רעיונות ואין לי מושג מה יהיה הפרוייקט הבא שלי, אם בכלל יהיה.

ואז אני אוספת לי קבוצת חברים וקובעת תאריך להגשה של תרגיל.

עוד אין לי מושג על מה אעבוד, אז השלב הבא זה להכנס לחרדה.

כמובן.

ואז אני מתחילה לפנות לי זמן כל יום לכתוב ולהרהר ולשרבט.

לאט לאט משהו מתחיל להתבהר... רעיונות מגיעים.. והם מתחברים אחד לשני...

אני מנסה לבצע אותם, אבל אני לא מרוצה. אז אני מנסה שוב בדרך אחרת.

ובלי לשים לב, אני בתוך תהליך עבודה.

עכשיו נשארו לי רק שבועיים, אבל זה בדיוק מספיק זמן. אני מוכוונת, אני עובדת, והדבר מתגלם בחומר ומוגש במועד.

כל פעם מחדש אני חושבת שזה לא יצליח, וכל פעם מחדש זה קורה.

ומה הדבר הבא שאני עושה? קובעת דד ליין לתרגיל נוסף.

מתרגיל לתרגיל נאסף חומר, והפרוייקט הבא מתחיל להתבהר.

הדד ליינים הבאים שאקבע יהיו תאריכים לפרזנטציות, ולבכורה.

וככה אני עושה את זה - דד ליין אחרי דד ליין אחרי דד ליין.

יצירה זה מה שאת עושה כשאת בין דד-ליינים.


Drawing by wang tzu-ting


הטריק


אז הטריק הוא, שזה לא מספיק לקבוע לעצמי דד ליין - אני צריכה להתחייב עליו בפני אנשים אחרים.

וזו לא יכולה להיות החברה הכי טובה שלי - זה יהיה קל מידי לבטל. אני חייבת להתחייב מול קבוצה של קולגות שלי.

כשאני קובעת עם קבוצת קולגות תאריך לפרזנטציה - קשה לי מאד ליסוג אחורה. זאת תהיה פאדיחה הרבה יותר גדולה מאשר להגיש משהו גרוע. זה בדיוק הטריק :)

איך אני יודעת שבאמת התחייבתי? פחד.

אם זה מפחיד אותי לשריין איתם את התאריך, סימן שקבעתי דד-ליין אמיתי.



דד ליין הוא כנראה התרופה היחידה בעולם לפרפקציוניזם.


בלי דד ליין, כנראה שבחיים לא הייתי מרגישה בנוח לשחרר את העבודה שלי לעולם.



המשבר שלפני הדד ליין


ברוב התהליכים שעשיתי, חוויתי משבר משמעותי לקראת הבכורה. עם הזמן הבנתי שהמשבר הזה מגיע רגע לפני פריצת הדרך.

חוויתי התפרקות כזאת כשעבדתי על המופע שלי "פני שטח", שעלה בבכורה בתאטרון תמונע. בחודשיים האחרונים לקראת הבכורה ליווה אותי ניצן כהן, המנהל האמנותי של התאטרון. היה נראה שאנחנו מתקדמים מצויין, עד שכמה ימים לפני הבכורה פתאום כל העבודה התרסקה.

שום דבר לא עבד, זה היה אסון. שנינו הרגשנו שאין עבודה. נשארנו לעבוד בתמונע ממש אל תוך הלילה, עד שניפרדנו מיואשים וקבענו להפגש שוב למחרת ולהסתכל על זה בעיניים רעננות.



להזכר


חזרתי הביתה ונתתי לעצמי לישון כמו שצריך.

למחרת קמתי ואמרתי לעצמי: "זאת העבודה שלי. אני מכירה אותה הכי טוב בעולם. אני רק צריכה לתת לה לדבר אליי, והיא תגיד לי מה היא רוצה."

חזרתי לחומרים הישנים של העבודה. שאלתי את עצמי - מה חיפשתי שם מלכתחילה? מה אחרים ראו ושיקפו לי לאורך הדרך? נזכרתי במהות, בלב של הדבר. והעבודה דיברה אליי.

פתאום הבנתי בדיוק מה צריך לעשות.

חזרתי לתאטרון תמונע, ניצן ואני העמדנו את המופע, וזה עבד. הכל עבד. מה שערב לפני כן נראה כמו שיירים של עבודה שלעולם לא תקום על הרגליים, הפך בן לילה ליצירה שלמה ועומדת.

זה היה בחזקת נס.


היום אני יודעת שזה לא נס בכלל, אלא דפוס מוכר, שהרבה יוצרות(ים) חוות(ים).

התיאוריה שלי היא שהמשבר הזה נחוץ, בשביל להביא אחריו את פריצת הדרך שחיכינו לה. :)


"When your stuck - go back to the begining."

- Twyla Tharp, Choreographer



הנה כלי יעיל שיכול לעזור במשברים מסוג זה:


הכוראוגרפית טווילה תארפ מספרת שהיא מקפידה תמיד לתעד את התהליכים שלה, ולשמור את כל החומרים שקשורים לעבודה בקופסא גדולה. כשהיא נתקעת, היא פותחת שוב את הקופסא, וחוזרת לכל הדברים שכתבה, שרבטה, צילמה ואספה לאורך הדרך. החומרים האלה עוזרים לה להזכר בתהליך שעברה, בנקודת המוצא, במהות של העבודה, ושם היא מוצאת את פריצת הדרך שלה.

יש לה קופסא כזאת לכל פרוייקט שעשתה אי פעם - כל הקופסאות מסודרות על מדפים בבית שלה (וכנראה שיש שם הרבה קופסאות, האישה בת 80 השנה :) )


אני מזדהה מאד עם העצה הזאת. עבורי הקופסא היא תיקייה במחשב, אבל אותו רעיון.

כמובן שלא כל האמניות אוהבות לתעד, וזה בסדר גמור. תמיד אפשר לחזור למהות של העבודה בעזרת הזכרות, מדיטציה, כתיבה, חלימה, שיחות, הליכה בטבע או כל מה שעובד לנו.

כך או אך, הרעיון הוא לנסות לתפוס דיבור טוב עם העבודה, ולתת לה לספר לנו מה היא רוצה.


אני באמת ובתמים מאמינה, שאם נקשיב טוב, היא תדבר. ואולי אפילו תגלה לנו דברים שעד עכשיו לא היה לנו פנאי לשמוע.



המשבר של אחרי הדד-ליין


אחרי כל הגשה או בכורה, אני תמיד חווה נפילת מתח ורצון להתרחק מהחומר. ואני לא לבד - גם זה דפוס חוזר שאני מזהה אצל יוצרות(ים) רבות(ים).

הבעיה היא, שקשה מאד לחזור לעבוד אח"כ. המנוחה של אחרי ההגשה היא חיונית, אבל היא עשויה לגרום לאובדן המומנטום.

לכן אימצתי לעצמי לאחרונה עצה ששמעתי מכמה יוצרות(ים) בכמה הזדמנויות שונות: לקבוע את הדד ליין הבא עוד לפני ההגשה / בכורה.

אם מדובר בחומר שנמשיך לעבוד עליו - הדד ליין הבא שומר לנו על המיתר מתוח, והעבודה הפנימית, התת-מודעת, ממשיכה לקרות מעצמה.

ואם מדובר בבכורה או בתהליך שהסתיים - הידיעה שיש עוד דד ליין לפנינו מונעת מאיתנו לצלול שוב אל תהומות חוסר-העשייה. אנחנו חייבות להתחיל כבר לחשוב על הפרוייקט הבא.



בכורה-בתהליך


הנה דרך אחרת לחשוב על דד ליין: כשהייתי חברה בקולקטיב היוצרות "פנדורה", היה לנו מנהג לעשות בכורות-בתהליך. זה מעין יצור-כלאיים, בכורה של משהו שאח"כ נמשיך לעבוד עליו.

זה קרה מסיבה טכנית: לפעמים המענקים שביקשנו העמידו בפנינו דד-ליינים קצרים, ואנחנו אהבנו לעשות תהליכים ארוכים-ארוכים. אז בשביל לקבל את המענק, קבענו תאריך למופע, מכרנו כרטיסים והצגנו עבודות, אבל קראנו לזה בכורה-בתהליך. לאחריה, פשוט המשכנו לעבוד לקראת הבכורה הסופית.

הפורמט הזה היה פיצוח מדהים עבורנו. מצד אחד התאפשר לנו לקחת את כל הזמן הדרוש לתהליך, ומצד שני הבכורה-בתהליך היתה רגע מאד משמעותי: העזנו לקחת חומרים שעדיין בפיתוח, וליצור מהם עבודה שפוגשת קהל.

עבורנו כיוצרות, הדד ליין הפך מאימת-הכל לעוד נקודה על ציר הזמן, והמפגש עם הקהל הפך מרגע מעורר חרדה למפגש נדיב של שיתוף בתהליך היצירה.


מה יכול לקרות ליצירה שלך, ליחסים שלך עם קהל, אם תתנסי במשהו מעין זה?





תרגיל דד-ליין


- אם את נמצאת עכשיו לפני דד-ליין:


קבעי כבר עכשיו את הדד-ליין הבא.

זה יכול להיות דד-ליין להמשך הפיתוח של העבודה שלך, או להתחלת פיתוח של עבודה אחרת.

כך או כך - את מקבלת החלטה. יש המשכיות. את עובדת.

כל הכבוד!!

בהצלחה!


- אם את לא נמצאת עכשיו לפני שום דד-ליין:


1. מיד תקבעי לך אחד.

זה לא משנה אם את יודעת או לא יודעת מה תגישי, איפה ובפני מי. פשוט תפתחי את היומן שלך וסמני לך תאריך.


2. חשבי מי היית רוצה שיבוא? דברי עם 3 אנשים (ומעלה), ותגידי להם לשריין את התאריך - על המיקום תודיעי בהמשך.


3. עכשיו שאלי את עצמך - כשקבעתי את התאריך הזה, האם היה לי איזה זיק של הבנה של מה הייתי רוצה להראות? אם כן - זה קצה חוט. תפסי אותו! הנה החומר שלך! מפה את יכולה להתחיל לעבוד.

אם לא - תפסי לך קצה חוט אחר, ופשוט תתחילי לעבוד. זה יגיע.


4. כשקצת יותר ברור לך מה תגישי, זה הזמן לחשוב איפה את רוצה להגיש? זה יהיה אצלך בבית? בחלל עבודה? אולי בזום?

ברור שדברים עוד יכולים להשתנות, אבל העיקר שהתחלת לעבוד.


ראית איך בין רגע את בתוך תהליך עבודה? :)

בהצלחה!


 


קישורים והשראות:


- הסיפור על הכוראוגרפית טווילה תארפ לקוח מתוך ספרה The Creative Habit. שבו היא מתארת בפרוטרוט את הרגלי העבודה שלה ואת התהליכים המחשבתיים שהיא עושה בפיתוח היצירות שלה.

- את טריילר המופע שלי שהזכרתי - "פני שטח" - אפשר לראות כאן.


 


נופר סלע היא יוצרת עצמאית

ומלווה תהליכי יצירה.

זקוק/ה לליווי בתהליך שלך?

לחצי כאן




חזרה לכל המאמרים